והיראים כתב היו לפניו שני מיני אוכלין בורר ואוכל בורר ומניח ואוקימנא ביד אבל בתמחוי ובקנון לא יברור ואם בירר פטור אבל אסור אבל דרך אכילתם יקחם ויאכלם. וגם יזהר אדם שלא ישפוך משקין מכלי אל כלי כדי להשליך הפסולת הנשאר בשולי הכלי אלא אם כן ישאיר מן המשקה על הפסולת בקצת וכי האי גונא שרי. תנו רבנן עושין יינומילין בשבת ואין עושין אלונתית בשבת פי' שהיינומילין הוא משקה העשוי לשתייה ואלונתית הוא להצטנן מחום המרחץ ודומה קצת לרפואה ואלו הן יינומילין ואלו הן אלונתית יינומלין יין דבש ופלפלין אלונתית יין ושמן ומים צלולין כתב רבינו ישעיה זצ"ל נראה לי שהיינומילין אפי' לסננן בשבת מותר שאינו משום בורר שהדבש והבשמים שמערב בו אינו פסולת אלא אדרבה הוא מתכוון לערב היין בהן כדי שיהא קולט טעמן וריחן ואין מסננן אלא כדי שיהיה דק וצלול ולא יהיה עב מתערובת הדבש והבשמים אלו דברי הרב זצ"ל ונראה בעיני שצריך אדם להיזהר בין בעשייתו בין בסינונו שהרי כמה מלאכות יש בו כגון ברירת סממנין ושחיקתן שהן איסור גמור וזולתן ואין מרבין להקל בזה:
שבלי הלקט · סימן צ״א, ד׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Buber Edition, Vilna, 1886
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך שבלי הלקט, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.