וגאון אחר זצ"ל כתב שעל שם העצב אומר אותו בלשון ארמית כדי שלא יבינו המלאכים מה שרוצין לומר ויערבבוהו שלא יעלה למעלה עבור העצבון הגדול שלמעלה. אבל לאלתר כשהקב"ה אומר אוי שהאב הגלה את בניו המלאכים מזדעזעין ותמהין על העצבון. חוזרים הקהל ומשבחים בלשון עברית. יתברך וישתבח וכו' ועל כן כשחוזרין לומר ונחמתא חוזרין לנחם בלשון ארמית שכיון שאינן מרגישין בעצב לא ירגישו בנחמה.
שבלי הלקט · סימן ח׳, י״ג
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Buber Edition, Vilna, 1886
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך שבלי הלקט, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.