שבלי הלקט · סימן ע״ט, ג׳

ורבינו ישעי' זצ"ל כתב בספר הלקט מה שנהגו שהמפטיר קורא המוספין ומפסיקין בקדיש בין קריאת התורה לקריאת המפטיר נראה לי שקריאת המוספין אינה חובה שהרי אינה נזכרת לא במשנה ולא בתוספתא ולא בתלמוד בבלי ולא בירושלמי ואינו אלא תיקון הגאונים וראשי ישיבות שיקרא המפטיר במוספין לגורסם שליח צבור ויאמר אותם בתוך התפילה ומפני שאינו חובה לא נתנו אותם לאחד מן הקוראין הבאין חובה ליום אלא תקנום שיקראם המפטיר שאינו קורא משום חובה אלא לכבוד התורה וכיון שאין קריאתו חובה לא חששו אם לא קרא במה שקראו החמישי כמו שעושין בכל שבתות השנה. אלא תקנו שיקרא במוספין וזה המנהג הגון ויפה ומתקבל אבל ארבע פרשיות ופרשת ר"ח שהן חובה ליום וקובעין הפטרה אחרת אינו דין שיקרא אותם אלא אחד מן השבעה שהן באים חובה ליום וגם לא להפסיק בקדיש ביניהם שכמו שפרשת היום הוא חובה גם זו הנוספת עליה היא חובה ועודפות עליה שמפסיקין הפטרת פרשת היום ומפטירין בפרשת הנוספת הלכך הטוב והישר הוא לנו לקרוא ששה בפרשת היום והשביעי בפרשה הנוספת כמו שמפורש בגמרא ואחרי כן אומר קדיש ואח"כ חוזר המפטיר וקורא לכבוד התורה בפרשה הנוספת בקריאת השביעי כמשפטו בכל שבתות השנה עד הנה דברי הרב ז"ל וכולם נכוחים למבין. ומה שאין המפטיר קורא מוסף בשבת כמו שקורא בימים טובים מצאתי בשם רב פלטוי גאון זצ"ל ראש ישיבה מפטיר קורא בסוף פרשה של שבת ואינו קורא וביום השבת כמו שאנו קוראין במועדים כל אחד ואחד מוסף שלו מפני שקרבן של מוסף שבת שני פסוקים הן ושנינו הקורא בתורה לא יפחות מג' פסוקין ואם תאמר יקרא פסוק אחד למעלה מן הפרשה ואותם שנים נראה כמו שהוא דולג ולא אמרו חכמים לדלג אלא במקום שלשה או ארבעה ועוד שבת תדירה היא כל ששת ימים וקרבן שלה אינו צריך הזכרה אבל מועדים כיון שאינן אלא משנה לשנה תקנו להן לקרות קרבן מוסף שלהן כדי שיהא להן הזכר וחיזוק שהשבת קבועה ועומדת ושל תורה הוא ואין דברי תורה צריכין חיזוק וכך אנו נוהגין שהמפטיר קורא בסוף הפרשה: