וכן פי' רבי' שלמה זצ"ל בפרק הקורא את המגילה עומד ויושב שהתרגום אינו אלא להשמיע לנשים ולעמי הארץ שאינן מכירין לשון הקודש והתרגום הוא לעז הבבליים. ובפסיקתא שקורין תמניא אפי כתוב אכתוב לו רובי תורתי כמו זר נחשבו אמר הקב"ה בדעתי היה ליתן להם לישראל אף התרגום בכתב שהוא גופי תורה אלא שאמרתי אם כן יהיו דברי תורה נחשבים כמו שנתנו לזרים. מעתה יבא ארמי אחד או כושי אחד או מצרי אחד שמכיר בלשון ארמית ויהא קורא בו ונמצאו סתרי תורה גלוין למי שלא קיים אפי' אות אחת ממנה מימיו לפיכך לא כתבתי אותה אלא בלשון הקודש שאין כל לשון ואומה מכירין בו אלא ישראל. הא למדת מכאן שהתרגום הוא הלעז שלהן ויש מפרשין שבירושלים היו מספרין כמו כן בלשון ארמית. ויראי שמים יצאו את כולן לתרגם בלשון ארמית ולפרש בלעז שלהן איש איש כלשונו:
שבלי הלקט · סימן ע״ח, ז׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Buber Edition, Vilna, 1886
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך שבלי הלקט, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.