ואחי ר' בנימין נר"ו כתב הטעם לפי שמצינו שנפטר משה בשבת במנחה והיו ישראל יושבין תכף למיתתו ומדקדקין במעשיו ומספרין בשבחו ואפי' למי שמוכיח שנפטר משה רבינו בערב שבת אינו רחוק מן הדעת שחכם שמת יושבין בישיבתו ומספרין בשבחו ומשיחין במעשיו תכף למיתתו כל שבעה. ואני מצאתי טעם אחר שיש במדרש שנתעלה משה רבינו בעיני פרעה ואמר לו פרעה למשה משה מה מתנה אתה מבקש ממני אמר לו תן לי יום אחד בשבוע שינוחו בו בני ישראל מעבדו. ונתן לו ובחר משה בשביעי שלא יעבדו בו ישראל ככל ימות השבוע ועדיין שבת לא נתנה וכשאסר להם הקב"ה מלאכה בשבת אז שמח משה רבינו על מה שעלה בחלקו השבת על כן אומרין ישמח משה במתנת חלקו. ולא נתתו ה' אלהינו לגויי הארצות ולא הנחלתו מלכנו וכו' יש לפרשו על האמור באגדה בברייתא דר' אליעזר משל למה הדבר דומה לאחד שהי' לו בן וכלי חמדה לא רצה להנחילו אלא לבנו כך הקב"ה יום ברכה וקדושה ומנוחה שהיה לפניו לא רצה להנחילו אלא לישראל תדע לך שהוא כן כשיצאו ישראל ממצרים עד שלא נתן להם את התורה נתן להם את השבת. חמדת ימים אותו קראת. יש מפרשים שנקרא שבת חמדת ימים דכתיב ויכל אלהים ביום השביעי אין ויכל אלא לשון חמדה כמה דתימא נכספה וגם כלתה נפשי ויש מפרשין לא שהשבת נקרא כן אלא כך הצעה של תפלה ובשביעי רצית בו וקדשתו חמדת ימים אותו כלומר קדשת אותו להיות נחמד מכל הימים ור' מאיר ציר נאמן זצ"ל היה מתקן הדבר כך ובשביעי רצית בו וקדשתו חמדת ימים. ואותו קראת זכר למעשה בראשית:
שבלי הלקט · סימן ע״ו, ג׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Buber Edition, Vilna, 1886
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך שבלי הלקט, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.