שבלי הלקט · סימן ס״ה, ב׳

אמר רב שר שלום גאון זצ"ל בלילי שבתות ובלילי ימים טובים בערבית אין מנהג בישיבה ובבית רבינו שבבבל לומר שומר עמו ישראל לעד אלא חותמין פורש סוכת שלום ואנו בגולה נקיטינן כמנהג רבינו לפרוש על השלום משל למלך שנתרחק מחילו ובא בתוך עם אחר שאין מגין עליו והיה מתפחד ולקח עמו כלי זיין להגן על עצמו מן מבקשי נפשו אבל כשהגיע לתוך חילו הניח כלי זינו לומר שאינו צריך לשמור נפשו שהרי סגניו ושריו אתו לשומרו. כך ישראל כל ימות החול הן מתפחדין לפי שטרודין הם ואינם יכולין לקיים בהן את המצות ומפני שאין זכות לימות החול כמו ליום השבת צריכין הן להתפלל שלא יוזקו מן המזיקין ואומר ושמור צאתינו ובאינו ומברכים שומר את עמו ישראל לעד. והתפלה היא ככלי זיין. הגיע ערב שבת כולם טורחין לכבוד השבת איך לענג את השבת ולנוח בו וגדול הוא זכות יום השבת שמגין על הזוכרים אותו לקדשו ולכך אין צריכין שמירה ודי להן לפרוש על השלום ולכך אומרים ושמרו בני ישראל את השבת ומתפללין ז' ברכות והאמצעית היא מעין השבת. ואומר פרק במה מדליקין שמדבר במשמרת השבת והכל לחביבות הדבר שמזכירין (על) ענין השבת וקוראין אותו כדי להגן עליהן.