ואחי ר' בנימין נר"ו כתב דאין להקפיד בכך שלא אסרה תורה אלא כעין קבע ורבנן גזרו על בנין עראי משום בנין קבע כדאמרינן אמר רב נחמן אבנים של בית הכסא מותר לצדדן בשבת דבנין קבע אסרה תורה ולא בנין עראי וגזרו רבנן על בנין עראי משום בנין קבע והכא משום כבודו לא גזרו רבנן הכא נמי יש לומר דמשום כבוד שבת לא גזרי רבנן. כתב רבינו ישעיה זצ"ל שהאבנים שהאשה מסבבת בהם את הכירה מותר לטלטלן בשבת כיון שטמנה בהן מערב שבת וכן נראה בעיני דאמרינן פרק במה אשה יוצאת פורפת על האבן ועל האגוז וכו' ובלבד שלא תפרוף בתחלה בשבת אמר אביי סיפא אתאן למטבע ופי' רבינו שלמה זצ"ל סיפא אתאן למטבע דלאו בר טלטול הוא אבל אבן שהוקצה לכך ראויה לטלטל משמע מהכא דכיון דאחשבא מבעוד יום בפריפתו הוקצה לכך ומותר לטלטלה והוא הדין באבנים שסוגרין בהן את הדלת כיון שהן מיוחדין ומוקצין לכך מותר לטלטלן וכך כתב רבינו ישעיה זצ"ל גבי הטמנה פרק במה טומנין שכיון שטמן בהן הותרו ומותר לטלטלן בשבת דלא שנא אבנים מגיזי צמר. ובפרק כל הכלים בשמעתא דפקק החלון כתב דכל דבר שנעלו הדלתות בהן בחול יכול לטלטלן בשבת ואפי' באבנים וכ"ש אם ייחדן והזמינן לכך שנעשו כלין מיוחדים לכך במחשבתו ואע"פ שאינם קשורין ולא תלויין בדלת או בחלון:
שבלי הלקט · סימן נ״ז, ח׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Buber Edition, Vilna, 1886
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך שבלי הלקט, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.