הא למדת שכל דבר שהוא לצורך מחר בין חי בין מבושל מותר להטמינו והא דאמרינן אין צולין בשר בצל וביצה אלא כדי שיצולו מבעוד יום התם מיירי כגון שהניחם על גבי גחלים ממש ודלמא אתי לחתויי וכן מוכח לשם. דכל היכא דליכא למיחש לחתויי מותר ומה שצריך לו לסעודת מחר ליכא למיחש לחתויי והא דפסקינן בפרק כירה כל דבר שמצטמק ויפה לו אסור אליבא דמאן דאסרי הוא.
שבלי הלקט · סימן נ״ז, ו׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Buber Edition, Vilna, 1886
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך שבלי הלקט, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.