שבלי הלקט · סימן נ״ה, ה׳

ואמר ר' חייא בר אבא פעם אחת נתארחתי בלודקיא אצל בעל הבית אחד והביאו לפניו שלחן של זהב משאוי ששה עשר בני אדם ושש עשרה שלשלאות של זהב קבועות בו וקערות וכוסות וצלוחיות קבועות בו ועליו כל מיני מגדים וכל מיני מאכל וכשהן מניחין אותו אומרים לה' הארץ ומלואה וכשהן מסלקין אותו היו אומרים השמים שמים לה' והארץ נתן לבני אדם. אמרתי לו בני במה זכית לכך. אמר לי ר' קצב הייתי וכל בהמה נאה שמצאתי אמרתי זה לכבוד שבת אמרתי לו ברוך המקום שזיכך לכך. יוסף מוקיר שבי הוה ההוא נכרי בשבבותיה דהוו נפישי נכסיה טובא אמרי ליה כלדאי כולהו נכסי דההוא גברא יוסף מוקיר שבי אכיל להו אזל זבין לכולהו נכסי וזבן בהו מרגניתא אותבה בסדיניה בהדא דקא עבר מעברא אפרחיה זיקא לסדיניה שדיא במיא ובלעיה כוורא אסקוהו אתיוהו אפניא דמעלי שבתא אמרי מאן זבין להאי כוורא כי השתא אמרי להו זילו אמטיוהו לגבי יוסף [מוקיר] שבי דרגיל זבין אמטיוהו ניהליה זבניה בתליסר פשיטי קרעיה ואשכח ביה ההיא מרגניתא זבנה בתליסר עיליתא דדינרי. וכל הזהיר וזריז להתעסק ולטרוח עבור הוצאת שבת הרי זה משובח. כי הא דרבא הוה זבין בתליסרי איסתירי פשיטי בשרי מתליסר טבחי ומנח להו אצינורא דדשא ואמר לה אשור הייא [אשור הייא]. רבבהו הוי יתיב אתכתקא דשגא ושייף נורא. רב ענן לביש גונדא ושגר תנורא דתני דבי ר' ישמעאל בגדים שבשל בהן קדרה לרבו אל ימזוג בהם כוס לרבו. רב ספרא מחריך רישא. רבא מלח שיבוטא. רב הונא מדליק שרגא. רב פפא גדיל פתילתא. רב חסדא פריס סלקא רבה ורב יוסף מצלחי ציבי. ר' זירא מצתית צתותי. רב נחמן בר יצחק מכתף ועייל מכתף ונפיק: