וההוא דירושלמי נראה שהיו רגילין לומר קריאת שמע קודם תפלת ערבית כמו שאנו קורין אשרי קודם מנחה. ואם תאמר מה שאנו קורין אותה מבעוד יום משום דסמכינן אהא דאמרינן בפרק תפלת השחר דעביד כמר עביד ודעביד כמר עביד פי' דעבד כרבנן שתפלת המנחה עד הערב עביד ודעבד כר' יהודה דאמר עד פלג המנחה דהיינו אחת עשרה שעות פחות רביע ומכאן ואילך תפלת הערב עביד. ובעל המאור פסק אנו אין לנו ראיה להקדים קרית שמע קודם זמנה אלא נראה לי כיון דנפישין בהא מילתא פלוגתא דתנאי כדיי כל אחד ואחד לסמוך עליו בשעת הדחק ואם עשו הצבור כאחד מהם עשוי. ועיקר קריאת שמע שינון דברי תורה ויש בה להקל כדגרסי' בירושלמי שניא קריית שמע שהיא לשינון נקוט האי כללא בידך דאפי' מאן דשרי לקרות קריאת שמע של ערבית קודם צאת הככבים לא שרי אלא בדיעבד אבל לכתחילה לא עד צאת הככבים וכן הלכה:
שבלי הלקט · סימן מ״ח, ח׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Buber Edition, Vilna, 1886
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך שבלי הלקט, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.