מהא שמעינן שהבן אינו חייב לעמוד מפני אביו במקום רבו אם הרב עצמו אינו חולק לו כבוד לאביו כדהוה עביד ליה מר שמואל לרב יחזקאל. ואין תלמיד רשאי לעמוד מפני רבו אלא שחרית וערבית כדי שלא תהא כבודו מרובה משל שמים. ואפי' שני תלמידי חכמים חברים עומדין זה מפני זה ואפי' מפני זקן אשמאי חייב לעמוד דהל' כאיסי בן יהודה דאמר כל שיבה במשמע והוא כשהגיע לפרק השיבה שהוא בן ע' שנה כדאמרינן באבות בן שבעים לשיבה ויניק וחכים שהוא קטן ולא הגיעה עדיין לכלל מצות מחלוקת רבנן לכלל מצות מחלוקת רבנן ור' יוסי הגלילי דרבנן סברי יניק וחכים לא ור' יוסי סבר אפי' יניק וחכים ולא איתמר הלכה כמאן ומסתמא מילתא דרבנן הלכה כרבנן. אבל בהא איכא לספוקי שהרב של רבך לא למדת ממנו אם תוכל להעביר כבוד רבך מפני כבודו:
שבלי הלקט · סימן מ״ג, ד׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Buber Edition, Vilna, 1886
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך שבלי הלקט, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.