אמר רבה בר רב הונא כיון שנפתח ספר תורה אסור לספר אפילו בדבר הלכה שנא' ובפתחו עמדו [כל] העם ואין עמידה אלא שתיקה שנאמר והוחלתי כי לא ידברו כי עמדו ולא ענו עוד וקשה עלה הא דאמרינן רב ששת מהדר אפיה וגריס אמר אנן בדידן ואינהו בדידהו וכתב בעל הלכות גדולות הני מילי דמותר כרב ששת דאיכא עשרה דצייתין אבל ליכא עשרה דצייתין לא ורבוותא אחריני פריקו דווקא רב ששת דתורתו אומנותו אבל כולי עלמא לא ויש אומרים אם אינו מהפך פניו ומדבר בקול לעיני העם אסור אבל אם היה מהפך פניו מותר ויש אומרים דווקא רב ששת שהיה סגי נהור והיה פטור מקריאת התורה דדברים שבכתב אי אתה רשאי לאומרם על פה אבל שאר כולי עלמא דמחייבי בקריאת התורה לא.
שבלי הלקט · סימן ל״ט, ב׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Buber Edition, Vilna, 1886
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך שבלי הלקט, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.