וביום שני קורין וזאת הברכה ומנהג לומר פזמונים ורהיטין כשהעולה הקורא האחרון לקרות בתורה כמו שעושין לחתנים ונקרא חתן תורה והיום נקרא יום שמחת התורה. ואחר שהשלים קריאתו עד לעיני כל ישראל אינו חותם מיד אלא עומדין כל הצבור על רגליהן והחזן אוחז ספר תורה בזרועו ואומר [שלשה פעמים] זכינו להשלים לשלום ונזכה להתחיל ולהשלים לשלום ועונין אחריו ג' פעמים ואח"כ קורין על פה בראשית ברא אלהים עד ויהי ערב ויהי בקר יום אחד וחותם ומברך לאחריה ומה שקורין על פה לפי שאין מוציאין שתי תורות לקורא אחד משום פגמו של ראשון ודוגמת זה אמרינן ביומא ובעשור שבחומש הפקודים קורא על פה. ומה שקורא בבראשית מפני חיבת התורה שמיד שהשלימו אותה מתחילין בה מחמת חיבתה ודוגמת זה הבאנו אגדה בערוגת ראש השנה הלכה ש"א. ומתנדב חתן התורה לכבוד התורה ומפטיר קורא בפסוקים של מוסף כיום אתמול ומפטיר בתחילת יהושע ויהי אחרי מות משה עד רק חזק ואמץ. ומנהג חתן תורה לעשות סעודה ושמחה ולחלק לצבור מגדים ומיני מתיקה שכך מצינו באגדה חזית ויבא שלמה ויעמד לפני ארון ברית ה' ויעל עולות ויעש שלמים ויעש משתה לכל עבדיו אמר ר' אלעזר מיכן שעושין סעודה לגומרה של תורה. ליהודים יהיה שמחה ואורה:
שבלי הלקט · סימן שע״ב, ד׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Buber Edition, Vilna, 1886
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך שבלי הלקט, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.