שבלי הלקט · סימן שע״ב, ב׳

שנו חכמים ההלל והשמחה שמונה כיצד מלמד שאדם חייב בכבוד יום טוב האחרון כשאר ימות החג ותניא והיית אך שמח לרבות לילי יום טוב האחרון לשמחה אתה אומר לרבות לילי יום טוב האחרון או אינו אלא לרבות לילי יום טוב הראשון מרבה אני לילי יום טוב האחרון שיש שמחה לפניו ומוצא אני לילי יום טוב הראשון שאין שמחה לפניו אמר ר' יוחנן אומר זמן בשמיני של חג תניא נמי הכי שמיני רגל בפני עצמו הוא לענין פז"ר קש"ב וכיון שהוא רגל בפני עצמו אין אומרין בקידוש ובתפלה חג הסוכות אלא כך אומר ביום השמיני חג העצרת הזה זמן שמחתינו בין בקידוש בין בתפלה. ובקריאת התורה יום ראשון אומר שבחות וקורין בתורה חמשה בני אדם ואם הוא שבת קורין שבעה וקורין כל הבכור ולפי לשון רבינו שלמה ז"ל צריך להתחיל עשר תעשר בין בחול בין בשבת וזהו טעמו דגרסינן במגילה ביום אחרון של חג קורין במצות וחוקים ובכור ופי' רבינו שלמה ז"ל קורין כל הבכור אלא שמתחילין עשר תעשר לפי שיש באותה פרשה מצות וחוקים הרבה הנוהגת באותו הזמן שהוא זמן האסיף ועת שהעניים צריכין לאסוף מאכל לסתיו ויש באותה פרשה מצות מעשר ומצות נתן תתן ופתוח תפתח והעבט תעביטנו. ורבותינו הלוים חולקין עליו שמעולם לא נהגו כן בפני רבינו יצחק הלוי ז"ל אביהם והכי גרסינן במצות וחוקים של בכור והכי משמע להו כלומר בפרשת חוקים שבכל הבכור ולמפרע נקט דכתיב בסוף הפרשה את החוקים האלה ופרשת הבכור לעיל מיניה קאי. ומנהג פשוט בידינו כמנהג הלוים. ומפטיר קורא בפסוקים של מוסף ביום השמיני עצרת ומפטירין במלכים ויהי ככלות שלמה וחותמין בברכות של הפטרה כדרך שחותמין בקדוש ובתפלה מקדש ישראל והזמנים. ובשבת מזכיר של שבת ופוסקין נדבתן לשלש פעמים על שם ולא יראה את פני ה' ריקם ואומר איש כמתנת ידו. ובמוסף מזכירין גבורת גשמים.