וכן נהגו אבותינו ואותן שקורין ביום השמיני אינו ישר שלא לעשות מחול קודש עד כאן לשון בעל הדברות ז"ל וכן נראה בעיני שזה המנהג הוא עיקר כדבריו וכדברי רבינו שלמה ז"ל. ושבת שחלה בחולו של מועד קורין ראה אתה אומר אלי דאמר רב חנן בר אבא שבת שחלה בחולו של מועד בין בניסן בין בתשרי מקרא קרינן ראה אתה אומר אלי אפטורי בניסן העצמות היבשות בתשרי ביום בוא גוג. ובתפלת המוספין בשני ימים טובים הראשונים אומרים ובחמשה עשר יום לחדש השביעי ובחולו של מועד בכל יום ויום אומרים מוספין של שני ימים שצריכין להזכיר שני ספיקי היום והא לך סדרן יום ראשון של חולו של מועד אומרים וביום השני וביום השלישי. יום שני אומר וביום השלישי וביום הרביעי יום שלישי אומר וביום הרביעי וביום החמישי יום רביעי אומר וביום החמישי וביום הששי. יום חמישי שהוא יום ערבה אומר וביום הששי וביום השביעי. יום ערבה לאחר תפלת המוסיפין יש ממשיכין את הארון באמצע בית הכנסת ויש מוציאין כל ספרי תורות ועושין כמין גורן עגולה באמצע בית הכנסת ומתחיל החזן ואומר הושענא והצבור עונין אחריו ומקיפין שבע פעמים זכר להקיף מזבח ואומר אלפא ביתא אחת בכל פעם ואח"כ מחזירין את הארון או ספרי התורה למקומן ומסיימין כל ההושענות כסדר הכתוב במחזורים וקדיש גמור.
שבלי הלקט · סימן שע״א, ו׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Buber Edition, Vilna, 1886
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך שבלי הלקט, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.