שבלי הלקט · סימן שע״א, ב׳

ובערב חג הסוכות אין נופלין על פניהן ואם הוא יום שני אין אומרין וידוי ולא אבינו הרחמן ובמנחה מתפללין כשאר ימות החול ובערבית מתפללין כשאר לילי יום טוב וכן בקידוש היום מקדישין כשאר לילי ימים טובים ואומר את יום חג הסוכות הזה זמן שמחתינו שהרי הרבה בו הכתוב לשון שמחה כדכתיב ושמחת בחגיך והיית אך שמח והרי הוא לענין קדוש ותפלה בין בחול בין בשבת כשאר רגלים. ובשחרית קודם קריאת ההלל נוטלין לולביהן ואתרוגיהן ומברכין על נטילת לולב ושהחיינו ומנענעין ואין מברכין שהחיינו אלא ביום ראשון לנטילתו בלבד וקורין הלל גמור וקדיש גמור וקורא בתורה חמשה בני אדם ובשבת קורין שבעה וקורין ביום ראשון וביום שני שור או כשב או עז בפרשת אמור אל הכהנים ומפטיר קורא בפרשת פנחס ובחמשה עשר לחדש השביעי ומפטיר בנביא ביום ראשון בתרי עשר בסוף זכריה הנה יום בא לה' עד סוף הנביא וביום שני מפטירין בנביא במלכים ותשלם כל המלאכה ולאחר תפלת מוסף אומרים אלפא ביתא של הושענא בכל יום ויום יום אחד אומר אנא ה' הושיעה נא וביום אחד אומר אני והו הושיעה נא וחוזרין חלילה והוא במקום הקפה שהיו רגילין להקיף פעם אחד בכל יום אך עתה אין מקיפין אלא ביום ערבה כמו שכתבנו למעלה וכ' בעל הדברות ז"ל מצאתי בתשובות שאסור לומר הושענא בשבת שלא יצאו התינוקת ששומעין בשבת כדרך ששומעין בחול ואין מתברר להן שאין הלולב ניטל בשבת ומביאין לולביהן ובזמן שאין אומרים הושענא מתברר.