שבלי הלקט · סימן שס״ט, ה׳

וכן מנהג פשוט בידינו שאין מקיפין בשאר הימים כי אם ביום שביעי בלבד אבל נוהגין אנו לומר רהיטין לאחר תפלת מוסף בלא היקף ביום אחד אומר אנא ה' הושיעה נא וביום אחר אומר אני והו הושיעה נא וחוזרין חלילה וביום שביעי מקיפין שבע פעמים ויש נוהגין להקיף את התיבה במקום מזבח ומביאין ראיה מן הירושלמי בכל יום מקיפין פעם אחת כיצד דרך הקפה כל ישראל נוטלין לולביהן בידיהן הימנית ואתרוגיהן בידיהן השמאלית ומקיפין הקפה אחת ואותו היום מקיפין שבעה פעמים ניחא בזמן שיש מזבח בזמן שאין מזבח חזן הכנסת עומד כמלאך ה' צבאות וספר תורה בזרועו והעם מקיפין אותו דוגמת המזבח. איתמר ר' יוחנן ור' יהושע בן לוי חד אמר ערבה יסוד נביאים וחד אמר ערבה מנהג נביאים. ומסקנא אמר איבוא הוהו קאימנא קמיה דר' אלעזר בר' צדוק ואייתי ההוא גברא ערבה לקמיה שקיל חביט חביט ולא בריך קסבר מנהג נביאים הוא ואין מברכין על המנהג. ובעל היראים ז"ל מפרש מנהג נביאים הוא שלא לברך. אמר ר' אמי ערבה צריכה שיעור ואינה ניטלת אלא בפני עצמה ואין אדם יוצא ידי חובתו בערבה שבלולב. ורב חסדא אמר ר' יצחק אדם יוצא ידי חובתו בערבה שבלולב וכתב בעל הדברות ז"ל דהלכתא כר' אמי וכך המנהג שלא לצאת בערבה שבלולב וכמה שיעורה אמר רב נחמן שלשה בדי עלין לחין ורב ששת אמר אפי' עלה אחד בבד אחד והלכתא כרב ששת וכן כתב בעל הדברות ז"ל מסתברא אפי' עלה אחד בבד אחד סגיא ולחומרא בעינן שלשה בדין כהדס וכן כתב רבינו האיי גאון ז"ל הלכה כר' ששת באסורי בהדי ר' נחמן אלא שמכוער הדבר עלה אחד בבד אחד ורבינו חננאל ז"ל פסק כרב נחמן דבעינן שלשה בדי עלין לחין. וכשם שפסלנו ערבה גזולה ויבשה ושאר פסולין לענין לולב הכי נמי פסלינן להו לערבה דהושענא דחד טעמא הוא ואבא שאול מייתי לה מההוא קרא גופיה דכתיב וערבי נחל שתים אחת ללולב ואחת למקדש.