ואחי ר' בנימין ז"ל כתב דאין נטילת לולב בלא נענוע כלל בין בברכה בין בהלל כדקתני לולב שיש בו ארבעה טפחים כדי לנענע בו כשר וכן מביאין לו שופר ותוקע לולב ומנענע והראיה של גאון ז"ל דסמכה הוא ובודאי שאין להפסיק בהלל בשיחת חולין כזאת ואינו דומה להא דמילה שאומר קיים את הילד הזה והתם ודאי צורך המילה הוא להתפלל עליה שהרי יש בה סכנה אבל הכא מה צורך יש בשיחת חולין כזאת בנטילה הלא השכר המצוה הוא העוצר הרוחות והטללים רעים ובלשון הזה דרב אחא אין בו לשון תפלה כלל. ומה שלא הזכיר נענוע דברכה במתני' אלא נענועים דהלל לפי שאין נטילת לולב בלא נענוע ולפיכך הוצרך לפרש בהלל היכן היו מנענעין שאין לומר שבקריאת כולו היו צריכין לנענע אלא במקומות ידועין בו והנראה בעיני דעיקר הנענוע בהלל הוא ואם אין לו לולב בשעת ההלל מנענע בברכה:
שבלי הלקט · סימן שס״ז, ח׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Buber Edition, Vilna, 1886
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך שבלי הלקט, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.