ומי שאין לו לולב בשעת ההלל מנענע בברכה כדתנן השכים לצאת לדרך מביאין לו שופר ותוקע לולב ומנענע והתם שלא בשעת נטילה דהלל הוא. ורב שר שלום גאון ז"ל אייתי ראיה מר' אחא בר יעקב דממטו ליה ומייתי ליה ואמר גירא בעינא דשיטנא אלמא בשעת ברכה מנענע דאי בהלל לא היה מפסיק ואיכא למימר דלא הוי הפסקה אלא שיחת חולין בעלמא אבל הכא לעצור טללים [רעים] ורוחות רעות הוא דקא עביד דהא ברכת מילה קודם טעימה מתפלל על התינוק ואומר קיים את הילד הזה [לאביו ולאמו] ואינו הפסק הכא נמי לא שנא עד כאן דבריו:
שבלי הלקט · סימן שס״ז, ז׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Buber Edition, Vilna, 1886
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך שבלי הלקט, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.