תנו רבנן העושה לולב לעצמו מברך שהחיינו פי' שאוגדו ומתקנו לעצמו אז מברך אבל אם מתקנו לאחרים אינו מברך ובערב יום טוב עסקינן נטלו לצאת בו אומר בא"י אמ"ה אקב"ו על נטילת לולב פי' ביום טוב עסקינן ואע"פ שבירך ביום ראשון חוזר ומברך ביום שני. פי' וה"ה לכל שבעה ואם לא בירך שהחיינו בשעת עשייה מברך בשעת נטילה ואין מברכין זמן אלא בנטילת יום ראשון בלבד וכך השיב בתשובותיו רבינו שלמה ב"ר שמעון ז"ל בשם רבינו יעקב ב"ר יקר ז"ל שאין אומרים זמן בנטילתו של לולב אלא ביום ראשון בלבד לפי שלא מצינו עיקר ושורש לברכה זו אלא בחול בשעת עשייה וכיון שבירך פעם אחת זמן אינו צריך לחזור ולברך זמן פעם אחרת.
שבלי הלקט · סימן שס״ו, ב׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Buber Edition, Vilna, 1886
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך שבלי הלקט, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.