כושי פסול והתניא כושי כשר לא קשיא. הא לן והא להו פי' רבינו שלמה ז"ל לעולם מתני' כושי עצמו פסול ולא קשיא מתני' לבני ארץ ישראל שרחוקין מארץ כוש ואין רגילין בהן. ברייתא לבני בבל שקרובים לכושיים ורגילין בהם ומכל מקום כאן ונדמה לכושי פסול דנדמה הוא. איתמר אתרוג שנקבוהו עכברים אמר רב אין זה הדר איני והא רב חנינא מטביל ביה ונפיק ביה ולר' חנינא קשיא מתניתין דתנן ניקב חסר כל שהוא פסול מתניתן לר' חנינא לא קשיא כאן ביו"ט ראשון כאן ביו"ט שני אלא לרב קשיא אמר לך רב שאני עכברים דמאיסי איכא דאמרי אמר רב אף זה הדר דהא רב חנינא מטביל ביה ונפיק ביה ולא קשיא מתניתא לרב חנינא לא קשיא הא ביום טוב ראשון הא ביום טוב שני ופסקו רבוותא כלישנא בתרא דרב ורבינו האיי גאון ז"ל פסק כלישנא קמא משום דמאיסי:
שבלי הלקט · סימן ש״ס, ו׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Buber Edition, Vilna, 1886
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך שבלי הלקט, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.