ובשם ר' נטרונאי גאון ז"ל מצאתי. הא דאמור רבנן בתורה אחד מתרגם ואחד קורא היכא דחיישינן לכיסופא למאן דלא ידע למיקרי מהו שיסייעו אותו החזן וכיצד יסייע בקול גדול או בקול נמוך כך ראינו שלא מנעו חכמים לסייע אלא הקורא שמברך שלא יסייע לתורגמן שלא יאמרו תרגום כתוב בתורה. ועוד כיון שבירך הקורא אסור לו להפסיק לא בדברים ולא אפי' בתרגום מפני שהוא חול עד שחותם והקורא הוא אסור לסייע אבל החזן מותר לסייע את התורה ואת המתרגם ואת המפטיר בין בקול גדול בין בקול נמוך ואין בכך כלום עד כאן תשובת הגאון זצ"ל וכן משמע מפירוש רבינו שלמה ז"ל בפרק קמא דשבת. בשמעתא דבאמת אמרו דאמרינן התם אבל מסדר הוא ראשי פרשיות ופי' רבינו שלמה זצ"ל מסדר ראשי פרשיות ומריצן בפיו שמתוך שראש הפרשה סדור בפיו נזכר בכלה למחר ומסייע שבעה הקוראין בתורה בנקודה ובטעם. הא למדת שמותר לסייע מכל מקום צריך להנמיך קולו ולא להגביה קולו כמו הקורא דתרי קלא כחדא לא משתמעי:
שבלי הלקט · סימן ל״ו, ד׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Buber Edition, Vilna, 1886
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך שבלי הלקט, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.