וכן כתב רבינו ישעיה אי אמרת אמאי תני בחזרה דר' ישמעאל נמי שלשה משום דמצוה בעלמא ליטול שלשה אבל אינו חובה אלא האחד ומשום הכי תני ואפי' שנים קטומין ואחד שאינו קטום ועל זאת שאלתי לפני מורינו הר"ר אביגדור כהן צדק זצ"ל והשיב לי בכתב גלילי ידיו אשר באת להכשיר בהדס חד וקטום הא דלא כמאן דלר' עקיבה דמכשיר בחד וכן לר' ישמעאל לאחר חזרה תרווייהו פסלי בקטום ולר' טרפון דפסיק שמואל כוותיה דמכשיר בקטום תלתא בעי ותו הא דאמר שמואל להנהו דמזבני אסא אשוו זבינו ואי לא דרישנא לכו כר' טרפון ופרכינן עלה ולידרוש להו כר' עקיבה דמקיל טפי ומתרץ תלתא וקטומי שכיחא חד ולא קטום לא שכיח משמע דשמואל הוה מהדר למידרש לקולא כל כמה דהוו מצי למדרש כדי לאיים עלייהו וימכרו בזול ואי חד שלם הוה שכיח הוי דריש להו כר' עקיבה אלא משום דלא שכיח לא חשיבה קולא לגבייהו ואי סלקא דעתא דחד דקטום כשר אכתי איכא למיפרך ולידרוש להו דחד דקטום כשר דהוי קולא טפי דהא ודאי חד שכיח טפי מתלתא אלא ודאי שמואל סבירי ליה דחד וקטום לא מכשירינן.
שבלי הלקט · סימן שנ״ה, ז׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Buber Edition, Vilna, 1886
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך שבלי הלקט, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.