הדס הגזול והיבש פסול של אשירה ושל עיר הנדחת פסול כבר פירשנום בעניין לולב תנא עבות כשר שאינו עבות פסול היכי דמי עבות אמר רב יהודה כגון דקיימי תלתא תלתא בקינא רב כהנא אמר אפי' תרי וחד רב אחא בריה דרבא מהדר אתרי וחד הואיל ונפיק מפומיה דרב כהנא. אמר ליה מר בר אמימר לרב אשי אנא לההוא הדס הדס שוטה קרי ליה והלכתא כוותיה. ת"ר נשרו רוב עליו ונשתיירו בו מיעוט כשר ובלבד שתהא עבותו קיימת ומשכחת לה באסא מצראה דקיימי שבעה שבעה טרפי בחד קינא דאע"ג דנתרי מיניה ארבעה טרפי פיישי תלתא בקינא והוי עבות וכשר וכתב בעל הדברות אבל דידן מכי נתר תרי טרפא פסול וסופו כתחילתו. תנו רבנן יבשו רוב עליו ונשתיירו בו שלשה בדי עלין לחין כשר פי' רבינו שלמה שלשה בדין ובכל בד שלשה עלין לחין דבבציר משלשה לא הוי עבות. אמר רב חסדא ובראש כל אחד [ואחד] פי' שיהיו הבדין בראשי העלין אבל באמצען לאו הדר הוא ורבינו ישעיה פי' יבשו רוב עליו אלולב קאי שהיו בו הרבה בדין של הדס ויבשו רובן אם נשתיירו בו שלשה ובהן שלשה עלין לכל אחד ואחד כשר דאי אהדס קאי הוה ליה למימר נשתיירו בו שלשה עלין ולא שלשה בדי עלין ותו דקאמר רב חסדא ובראש דכל אחד ואחד שמע מינה אלולב קאי ולא דמי הא לברייתא דלעיל דקתני נשרו רוב עליו ונשתיירו בו [מיעוט] דההוא ודאי קאי אהדס עד כאן דבריו
שבלי הלקט · סימן שנ״ג, ב׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Buber Edition, Vilna, 1886
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך שבלי הלקט, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.
