שבלי הלקט · סימן שנ״א, ו׳

הקטע במלואו, בנוסח המקורי.

ורבינו יצחק פאסי זצ"ל פירש נפרצו עליו כגון שניתקו מן השדרה והן תלויין בה וזהו דעביד כי חופיא שההוצין כשנחתכין מן השדרה קרויין חופיה כדגרסי' בהגוזל קמא הוצין ועבדינהו חופיא והיא כעין שבירה מעין פרצה נפרדו שנתפרדו ההוצין כעין פתיחת החריות ולא ניתק אחד מחבירו ולפיכך כשר ולקמן בסוף ההלכה מפרש נפרצו עליו שעל כל העלין קאמר אבל אם נשתירו מיעוטן כשר בעי רב פפא נחלק התיומת מהו תא שמע דאמר רבי יהושע בן לוי נחלקה התיומת שני עלין העליונים האמצעיים ששם השדרה כלה נחלקו זה מזה ונסדקה השדרה עם העלין שלמטה מהן והר"ר אליעזר ממיץ בעל היראים כתב אני שמעתי אפי' נחלקו העלין בלא השדרה נחלקה קרי לה וכן פי' רבינו שלמה ז"ל תיומת אותן שני עלין שבראש הלולב ושאין הוצא למעלה הימנה והוא שתי הוצין דבוקין זה בזה ונקראין תיומת כדבעי רב פפא נחלקו התיומת מהו שנפרד אחד מחבירו אותה הוצא העליונה שבלולב פסול ורבינו יצחק פאסי זצ"ל פי' תיומת גבוה דהוצא דמתיים להו לשני צידי העלה ומשוי להו חד כי כל אחד כפולה היא לשנים ותאומה מגבה אם נפרדה ההוצין זה מזה ועמד כל אחד ואחד לבדו כשהוא כפול לשנים והתיומת שלהן קיימת כשר. ואם נחלקו התיומת הרי הוא כאילו נפרצו העלין שלהן ופסול וכן פי' רבינו חננאל וכן כתב בעל הדברות בשם הגאונים ז"ל ועוד כתב משמע כי על כל העלין קאמר אבל אני קבלתי שאינו אלא ראש הלולב ובעי רב פפא נחלקה התיומת מהו מסתברא ברוחב לולב ומחובר ולא ניטלה והתיומת היא העלה שבו מתאים השדרה תא שמע דאמר רב מתון א"ר יהושע בן לוי ניטלה התיומת פסול פי' ואע"פ שלא ניטלו שלשה עלין מן ראשו אלא התיומת לבדה ניטלה הרי היא כנקטם ראשו ופסול מאי לאו הוא הדין לנחלקה לא ניטלה שני דהא חסר ליה ואיכא דאמרי נחלקה התיומת נעשה כמי שניטלה התיומת ופסול והלכתא כלישנא בתרא בין שניטלה התיומת לבדה בין שנחלקה התיומת [לבדה] ברוחב [שהם] שני עלין תאומים (שעל ראש) [שבראש] השדרה הרי היא כניקטם ראשו ופסול אבל נסדק באורך כשר. ודייקינן מיניה מדקאמר הרי היא כמו שניטלה התיומת שמע מינה ניטלה עלה שאינה התיומת כשר וקא בעינן נסדקה התיומת מהו אלא ניסדק לאורכה נחלק לרוחב עד כאן לשון בעל הדברות ורבינו ישעיה כתב כרבינו יצחק פאסי ז"ל וקשיא ליה על פירוש רבינו שלמה ז"ל דאם כן היינו ניקטם ראשו ואנן סבירה לן כפירוש רבינו שלמה דתיומת היא העלה העליון שמתאים שני צדי הלולב ודקשיא ליה למר אם כן היינו נקטם ראשו לא תקשי דהכי קאמר נחלקה התיומת הרי היא כמי שניטלה התיומת ופסול ואפשר ניקטם ראשו בלא נטילת תיומת ואפשר שתינטל התיומת בלא נקטם ראשו כמו שכתבנו למעלה בתחלת ההלכה. בתשובות הר"ר אביגדור כהן צדק:
נחלת הכלל · Buber Edition, Vilna, 1886

על המקור הזה

הטקסט מובא מתוך שבלי הלקט, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.