שבלי הלקט · סימן ל״ה, ז׳

וכתב אחי ר' בנימין נר"ו דלא איסתבר ליה הא דרבינו אפרים זצ"ל. דמאחר שאין דרך החזנים לקרות הם בתורה אלא להעמיד אחרים שיקראו מה פגם יש בכהן או בלוי חזן שקורא אחר לקרות ולא מצינו לשון פגם אלא בקריאת שני כהנים או שני לוים זה אחר זה והנכון כדברי רבינו יואל הלוי זצ"ל אמנם מה שכתב שאין אדם קורא בתורה עד שיהא אחר מחזן עליו כן הוא כדבריו. שצריך החזן להעמיד כל קורא וקורא והחזן אינו רשאי לקרות אלא אם כן יעמוד אחר ויחזן במקומו. אבל אין הנדון דומה לראיה דההיא דירושלמי ודאי לענין תרגום הוא ורבינו יצחק פאסי זצ"ל כתבו בלשון הזה אמר רב חגי רב שמואל בר רב יצחק על לבי כנישתא חמא חזנא קאי וגם מתרגם ולא קאי בר נש תחותיה אמר ליה אסור לך כשם שנתנה על ידי סרסור כך אנו צריכין לנהוג בה הא למדת דההיא ודאי לענין תרגום נאמרה אבל קריאת החזן בתורה אם אין אחר מחזן עליו דבר זה מפורש בהדיא בתוספתא דמגילה ראש הכנסת או חזן הכנסת לא יקרא עד שיאמרו לו אחרים קרא שאין אדם מבזבז לו. חזן הכנסת העומד לקרות עומד אחר ומחזן עליו.