שבלי הלקט · סימן שמ״ז, ג׳

ומצאתי שהשיב רבינו האיי גאון ז"ל. וששאלתם מהו למיעבד סוכה האידנא בבתי כנסיות ובבתי מדרשות. כך ראינו שאינו חייב למיעבד [סוכה] האידנא אלא בביתיה בדירתיה היכא דאכיל ושתי וגני שדירתו שם כל השנה דקא אמרה תורה כל שבעת הימים צא מדירת קבע ושב בדירת עראי. שנו חכמים מיכן אמרו יש לו כלים [נאים] מעלן לסוכה אוכל ושותה בסוכה ומטייל בסוכה אבל בתי מדרשות ובתי כנסיות אין מיחדין אלא לתפלה ולהתעסק בה בתורה לבד אבל אם עושין לכתחילה בשביל עוברי דרכים שאוכלים וישנים שם יפה עושין אבל בני העיר לסמוך על סוכה שבבית הכנסת לצאת בה ידי חובתן אינם יוצאין אלא בסוכה שלכל אחד ואחד בביתו. ולפיכך כשעושין אותה סוכה של בית הכנסת אינן צריכין לברך שלא לעצמן הן עושין אותה אלא לעוברי דרכים. וגם בשם ר' נטרונאי גאון ז"ל [מצאתי] שאין בני העיר יכולין לסמוך על סוכה שבבית הכנסת לצאת בה ידי חובתן ואין יוצאין אלא בסוכה שעושה כל אחד ואחד בחצירו לפיכך אסור לברך בסוכה של בית הכנסת. ואני שאלתי מלפני מורי הרב ר' אביגדור כהן צדק נר"ו בלשון הזה. ילמדנו רבינו על מה שנוהגין במקומינו להשתתף הצבור יחד ולעשות סוכה בחצר בית הכנסת אותם בני אדם שלא עשו סוכה בבתיהן ואין אוכלין ושותין באותה סוכה אלא בירידתן מבית הכנסת נכנסין בתוכה ומברכין לישב בסוכה ויושבין שם ישיבה מועטת ויוצאין מיד אם ראוי לגעור באותן שמברכין משום ברכה לבטלה והשיב לי בכתב גלילי ידיו. סוכת השותפין כשירה דכל ישראל ראוין לישב בסוכה אחת ותשבו כעין תדורו אמר רחמנא אוכל ושותה בסוכה וישן בסוכה ומשנן בסוכה ומטייל בסוכה ואין מעכבין זה את זה הלכך אותה ישיבה מועטת אם תימצי לומר דלא גרעה מטיול אין כאן ברכה לבטלה כ"ש אם ידברו דברי תורה זה עם זה דהוי ליה שינון ואכילת עראי נמי ביום טוב ואפי' שתיה חשיבה כקבע הואיל ואדם קובע סעודתו ביין ומברך זה אינו ראוי לגערה אלא האוכל והשותה חוץ לסוכה דעבירה הוא בידו דעבר אדאוריתא וגלי עמיקתא ומסתרתא שמיה מברך כל ברכתא ליסייען על כל מילתא לאסוקי אליבא דהלכתא ונזכי לעלמא דאתי והיית בריתו אתנו החיים והשלום: