תניא ר' אליעזר אומר כשם שאין אדם יוצא ידי חובתו ביום הראשון של חג בלולבו של חבירו כך אין אדם יוצא ידי חובתו ביום טוב הראשון של חג בסוכתו של חבירו וחכמים אע"פ שאין אדם יוצא ידי חובתו ביום טוב הראשון של חג בלולב של חבירו אבל יוצא אדם ידי חובתו בסוכתו של חבירו דכתיב כל האזרח בישראל ישבו בסוכות בסכת כתיב מלמד שכל ישראל ראוין לישב בסוכה אחת למדנו מכן שהנכנס לישב בסוכת חבירו צריך לברך דקיי"ל הלכתא כרבנן. יש שנוהגין לעשות סוכה בחצר בית הכנסת וסומכין עליו האורחין או בני אדם שאין להם מקום ראוי לעשות סוכה ויש שיושבין בה ישיבה מועטת לאחר תפלה ומברכין לישב בסוכה ועומדין מיד וזה תימה גדול שבישיבה מועטת כזאת בלא אכילה ובלא שינון ולא אפי' טיול יהא צריך לברך:
שבלי הלקט · סימן שמ״ז, ב׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Buber Edition, Vilna, 1886
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך שבלי הלקט, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.