ומי שהיה יושב בסוכה וירדו גשמים או נולד לו שם אונס שמצערו ובצאתו מן הסוכה ינצל מן האונס רשאי לצאת מסוכתו. כי הא דרב שרא ליה לרב אחא ב"ר דלא למיגני בכילה בסוכה משום באקי פי' ואע"ג שיש לה גג וגבוה עשרה והרי כמו שהוא חוץ לסוכה רבא שרא ליה לרב אחא בר רב בר דלא למיגנא בר מטללתא משום סירחא רבא לטעמיה דאמר רבא מצטער פטור מן הסוכה והא אנן תנן חולין והמשמשין פטורים מן הסוכה חולה אין מצטער לא אמרי חולה הוא ומשמשיו פטורין. מצטער הוא פטור משמשיו לא. אמר רבא בר זבדא אבל חייב בסוכה פשיטא מהו דתימא הואיל ואמר רבא מצטער פטור מן הסוכה והאי נמי מצטער הוא קמ"ל הני מילי צערא דממילא אבל הכא איהו קא מצער נפשיה דמבעי ליה לייתוביה דעתיה.
שבלי הלקט · סימן שמ״ג, ב׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Buber Edition, Vilna, 1886
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך שבלי הלקט, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.