וסוכה שחמתה מרובה מצילתה פסולה. תנו רבנן חמתה מחמת סכך ולא מחמת דפנות ר' יאשיה אמר אפי' מחמת דפנות ולית הילכתא כר' יאשיה ואמרינן עלה בפרק שני שחמתה מרובה מצילתה פסולה הא כי הדדי כשרה ותנן התם (מי) ושצילתה מרובה מחמתה כשירה הא כי הדדי פסולה ומתרצינן לא קשיא כאן מלמעלה כאן מלמטה פי' כשהוא כי הדדי למעלה פסולה כשהוא כי הדדי למטה כשירה אמר רב פפא היינו דאמרי אינשי כזוזא מלעיל כאיסתירא מלמטה רבינו שלמה זצ"ל פי' כשהנקב רחב כשיעור זוז חמתו רחבה למטה יותר מכשיעור סלע וכן פי' רבינו חננאל ורבינו ישעיה זצ"ל ורבינו יעקב זצ"ל פי' כאן מלמעלה כאן מלמטה פי' כשהוא כי הדדי למעלה כשירה דפרוץ כעומד מותר כאן מלמטה פי' אדם עומד למטה ומסתכל למעלה ונראה לו כי הדדי פסולה כיון שפרוץ (מרובה) [נראה] לו מרחוק כעומד בידוע שהוא מרובה על העומד פי' אדם בראש ההר נראה לו כציפור כך פרוץ מתמעט בעיני הרואה בהתרחקו מתוך שאין בו ממשות יותר ממה שמתמעט העומד יש בו ממשות ורב פפא לטעמיה דאמר פרוץ כעומד מותר. דאמר רב פפא היינו דאמרי אינשי כזוזי מלעיל כאיסתירא מלתחת פי' נקב שהוא רחב כזוזא למודד מלמעלה נראה כאיסתירא לעומד ומעיין בו מלמטה ובכתובות מפרש דאיסתרא הוי פלגי דזוזא. וכן נראה לבעל היראים זצ"ל משום דקשיא ליה דרב פפא אדרב פפא:
שבלי הלקט · סימן ש״ל, ב׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Buber Edition, Vilna, 1886
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך שבלי הלקט, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.