המקרה סוכתו בשפודין או בארוכות המטה אם יש ריוח ביניהן כמותן כשרין. לימא תהוי תיובתא דרב הונא ברי' דרב יהושע דאתמר פרוץ כעומד רב פפא אמר מותר רב הונא בריה דרב יהושע אומר אסור אמר לך רב הונא בריה דר' יהושע מאי כמותן בנכנס ויוצא ובעירובין פרק קמא איפסקא הילכתא כרב פפא. הלכך אע"פ שלא היו ביניהם אלא כמותן כשירה אך שלא יהא הסכך פסול במקום אחד כשיעור פיסולו:
שבלי הלקט · סימן שכ״ח, ד׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Buber Edition, Vilna, 1886
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך שבלי הלקט, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.