ומה שנהגו לקרות במנחה בעריות מפרש בתשובות הגאונים ז"ל מפני מה קורין ביום הכיפורים במנחה בעריות שיום הכיפורים אין מתכפרין בו עוונות עד שיחזרו בתשובה ואע"ג דאמרינן כל עבירות שבתורה בין עשה תשובה בין לא עשה תשובה יוה"כ מכפר לית הלכתא כר' אלא כי ההיא ברייתא דתניא שאל ר' מתיא בן חרש את ר' שמעון בן יוחי ברומי שמעת הארבעה חלוקי כפרה כו' וכיון דלא מכפר יום הכיפורים אלא בתשובה עמו לפיכך קרינו בעריות שאם ח"ו יש בר ישראל שפרץ בעריות או בנדה כיון שקורין לפניו זוכר עבירה שבאת לידו וחוזר בתשובה כדי שיכפר לו עון ההוא. ובתפלת לחש מתפללין ומתודין כדרך שהתפללו והתוודו ערבית ושחרית ואומר קדושתא אודך בקול ערב או אחרת לסדר היום ואין אומרין סדר העבודה במנחה אך אומרים סליחות וודוין ואומרים שלש עשרה מדות ושליח צבור מתודה באמצע התפלה הכל כסדר הכתוב במחזורים וחותמין בקדושתא כי אתה סולחן לישראל ואין אומרים ברכת כהנים ואומרים אבינו מלכנו ואם הוא שבת אין אומרים צדקתך צדק וקדיש גמור:
שבלי הלקט · סימן ש״כ, ד׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Buber Edition, Vilna, 1886
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך שבלי הלקט, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.