שבלי הלקט · סימן ש״כ, ב׳

באו לקרות בתורה מוציאין ספר תורה וקורין בה ששה בני אדם ואם הוא שבת קורין שבעה וקורין פרשת אחרי מות עד כמעשה ארץ מצרים ויש (שמדלגין) [שרגילין] לקרות פסקא ראשונה לבד מתחילת הפרשה עד ויעש כאשר צוה ה' את משה לפי שזה הוא סדר עניינו של יום ולא יותר ומפטיר קורא בספר תורה אחר בפסוקין של מוסף ובעשור לחדש בפרשת פנחס ומפטיר בישעיה ואומר סולו סולו פנו דרך עד כי פי ה' דיבר ויש בה מעניינו של יום הלא זה צום אבחרהו וכן לקדוש ה' מכובד ואמר מר זה יום הכיפורים שאין בו אכילה ושתייה אמרה תורה כבדהו בכסות נקיה וחותמין בברכות של תורה כדרך שחותמין בתפלה בין כשחל בשבת בין כשחל בחול ופוסקין צדקה על שם אגרא דתעניתא ואומרים תהלה וקדיש עד לעילא ומתפללין של מוסף בלחש כסדר הכתוב במחזורים ואומרים אבל אנחנו חטאנו מה נאמר לפניך על חטא כסדר שחרית וערבית ויש אומרים אותו בסימן אר"ש זס"ג ולא יותר בין ליחיד בין לצבור ואומרים קדושתא אשען במעשי אזרח או קדושתא אחרת לסדר היום ואומר סדר עבודה אתה כוננת או סדר אחר על שם ונשלמה פרים שפתינו ויש שרגילין לשנות משניות יומא ואין אומרים סליחות במוסף ולא שלש עשרה מדות ומתודה באמצע התפלה הכל כמו שכתוב במחזורים וחותמין בקדושתא כי אתה סולחן לישראל ואומר ברכת כהנים ואומר היום תאמצנו וקדיש גמור אין כאלהינו וקדיש בלא תתקבל.