או י"ל לפי שהן סמוכין לחג הסוכות שהוא זמן נדרים לעבור עליהם בבל תאחר כסתמא דמתניתין דפ"ק דר"ה דבעינן ג' רגלים כסדרן וחג המצות תחילה ולפי שיוה"כ הוא יום סליחה וכפרה הנהיגו הראשונים לומר כן והרי הוא כמו הכרזה והודעה לרבים לזרזן בכך ואפ"ה צריכין כפרה לפי שקבלו עליהם בלשון נדר והיה עליהם לקבל בלשון נדבה ובפ"ק דנדרים משנינן אפי' לר' יהודה תני נודב ומקיים ולא נודר ומקיים ולכך מזכירין לשונות הללו דשייכי לנדרים. וכן מזכיר שבועה וחרם כלומר בין אם נדר או הקדיש בלשון נדר איסר וקיום או בלשון שבועה וחרם שגם לשונות הללו ענשן קשה כדכתיב ע"כ אלה אבלה ארץ וגו'. ואמרי' ביומא עבר על עבירות חמורות ולא תשא עמהן ולפי שהעונש בנדרים ושבועות קשה ושגגתן עולה זדון לפיכך הנהיגו להזכיר כל נדרים בפני עצמו כדי שהחי יתן אל לבו למען אשר לא יכשל לא בקלות ולא בחמורות.
שבלי הלקט · סימן שי״ז, ט׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Buber Edition, Vilna, 1886
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך שבלי הלקט, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.