שבלי הלקט · סימן שי״ז, י״א

ועוד תמה על עצמך מה שנהגו לומר כולהון אתחרטנא בהון אי נמי יהון שרן שבוקין וכי היאך אדם יתחרט על מה שלא נדר או יתיר מה שלא נדר וכן מה שאומרין עליהן אח"כ ונסלח לכל עדת בני ישראל ולגר הגר בתוכם וגו' וכי מתודה אדם ומבקש סליחה על חטא עד אשר לא יחטא אלא ודאי מנהג הראשונים [עיקר] ואין לסור ממנו ימין ושמאל. וכן הנוהגין לברך על מצות היתר נדר ושבועה לא נודע לנו מה מקום לברכה זו ומאין הרגלים כי הנודר מצוה עליו לקיים ומה שאנו אומרים לא יחל דברו הוא אינו מוחל אבל אחרים מוחלין לו אינה מצות עשה שתהא טעונה ברכה ואפילו מדבריהם אלא רפואה שניתנה התורה לאיולתו של אדם הרגיל בנדרים כדכתיב יש בוטה כמדקרות חרב ולשון חכמים מרפא.