וכתב בעל הדברות ז"ל השתא דקיי"ל כר' יהודה דאמר אין דברי תורה מקבלים טומאה אסור לטבול ולכתחלה נמי מנהגא הוא דאיכא אתרא דנהיגי לטבול בעלי קריין ואיכא אתרא דלא נהיגי ולא דחי לעינוי ונראה בעיני שמצוה ומותר לטבול שלא נאסרה אלא רחיצה של תענוג תנא דבי ר' ישמעאל הרואה קרי ביום הכפורים עוונותיו מחולין לו. והתניא סדורין לו ואוקימנא סדורים למחול והוא שלא הרהר תני תנא קמיה דרב נחמן הרואה קרי ביום הכיפורים ידאג כל השנה כולה ואם עלתה לו שנה מובטח לו שהוא בן העולם הבא אמר רב נחמן בר יצחק תדע שכל העולם כולו רעב והוא שבע כי אתא רב דימי אמר אמרי במערבא מפיש חיי סגי ומסגי [שנאמר יראה זרע יאריך ימים]:
שבלי הלקט · סימן שט״ו, ג׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Buber Edition, Vilna, 1886
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך שבלי הלקט, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.