שבלי הלקט · סימן ל״א, ה׳

הקטע במלואו, בנוסח המקורי.

והר"ר אביגדור כהן צדק נר"ו השיב על זאת התשובה אשר כתב החכם שמותר לקרות בחומש ולברך איני רואה דבריו כי לא ניתנה תורה לכתוב אלא בגליון כמו ספר תורה המונח בארון שכתבה משה רבינו דמוכח בבבא בתרא פרק קמא שבגליון היתה כתובה ומה שאין חוששין עכשיו בכמה ספרי תורה שאינן כתובין כהלכתן ואינן תפורין בגידין ואין נמנעין מלברך עליהן אינה ראיה דבירושלמי דמגילה מוכח דיש חילוק בין גויל לקלף לעניין מניין דפין הלכך לפי המנהג יש לומר כשם שהן חלוקין בזה לענין מניין דפין הלכה למשה מסיני הכי נמי בשאר דקדוק ספר תורה בכתיבתה ותפירתה שאינן נוהגין בקלף אלא בגויל לפיכך אין נמנעין מלקרות עליהן ומלברך עליהן. וההיא דפרק הניזקין מהו לקרוא בחומשין פי' רבינו שלמה זצ"ל שהן עשויין כהלכתן בגליון ואין להביא ראי' משם וסדר הפטרות שמנהג לכתוב שלא בגליון אין עניינה לכאן דהפטרה לאו חובה כולי האי לגמרי כקריאת ספר תורה תדע דקטן מפטיר אבל בקריאת ספר תורה דחובה שמברכין עליה ונתן לנו את תורתו אין לברך אלא אם כן נכתבה באותה ענין שנתנה לכתוב. ואותו טעם שמזכיר לשם בהניזקין עת לעשות לה' הפרו תורתך אינו אלא לענין קריאה ולא לענין ברכה דהא קיימא לן כל המברך ברכות לבטלה עובר משום לא תשא וכן יש לומר בההיא דתמורה פרק ב' אלה אתה כותב ואי אתה כותב הלכות משום דחזי דשר שכחה שכיח התירו לכתוב ולקרות כדי ללמוד ולא תשתכח תורה שבעל פה עד הנה תשובת הרב.
נחלת הכלל · Buber Edition, Vilna, 1886

על המקור הזה

הטקסט מובא מתוך שבלי הלקט, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.