כתב בעל המאור זצ"ל יש שואלין מה איכפת לן אי מפסקא תרועה או שלשה שברים והא קיי"ל כרבי (יהודה) [יוחנן] דאמר שמע תשע תקיעות בתשע שעות ביום יצא ואע"פ דפליג עליו ר' אבהו בהא הא אשכחן ליה נמי דסבירא ליה אם שהה כדי לגמור את כולה חוזר לראש ובהפסקת תרועה או שלשה שברים אין שהות כדי לגמור תשע תקיעות ועל מה הוצרך ר' אבהו להחמיר כל כך בתקנה זו ונראה לי כי רבי אבהו לרווחא דמילתא נקט [דלמא] איכא מאן דסבירי ליה כר' יהודה דאמר תקיעה ותרועה [ותקיעה] אחת הוא וכדגרסינן בערכין בפרק אין בערכין ואיתא נמי בסוכה בפרק החליל והתם אוקימנא לדרב כהנא דאמר אין בין תקיעה לתרועה ותקיעה ולא כלום כרב יהודה לפיכך חש לה ר' אבהו לדרב יהודה ואתקין למיעבד הכי לכתחלה לאפוקי נפשין מפלוגתא דכיון דזכרון הוא בין ישראל לאביהן שבשמים הכי עדיף למיעבד לכתחלה ולעולם בדיעבד קיי"ל כרבנן וכר"י:
שבלי הלקט · סימן ש״א, ג׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Buber Edition, Vilna, 1886
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך שבלי הלקט, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.