מצאתי בתשובת הגאונים זצ"ל וששאלתם לפרש לכם למה רגילין לאכול ראשי כבשים בראש השנה ולאכול ולשחוט כל אחד ואחד תרנגול בערב יום הכיפורים. חכמים וכל אנשי בבל כך עושין. בערב ראש השנה לוקחין בשר שמן או ראשי של צאן ומבשלין אותה בטיסני או בדבר של מתיקה ואין מבשלין בישול שיש בו חומץ כל עיקר ואומרין נאכל מתיקה ובישול שמן כדי שתהא כל השנה מתוקה וטובה ועריבה עלינו ולא יהיה דבר רע ובערב ראש השנה שוחטין כל אחד ואחד שבבית תרנגול ומחזירין אותן בחייהן על כל אחד ואחד ואומר זה תחת זה זה חילוף זה יצא זה למיתה ויכנס פלוני בן פלוני לחיים ושוחטין אותו ומשגרין אותן ליתומים ולעניים ואומר יהי כופר נפשנו ויהיה כפרה עלינו וחכמים ובעלי בתים אף בערב יום הכיפורים עושין כן ויש מחזירין אילים וכבשים וכל זה נחש לטובה היא במסכת כריתות פרק קמא אמר אביי השתא דאמרת סימנא מילתא היא יהא רגיל אינש למיחזי בריש שתא קרא ריבייא וכרתי וסילקא ותמרי. פי' קרא דלעת על שם דלו עיני למרום ריבייא על שם פרו ורבו ופירש רבינו שלמה זצ"ל תלתן פונוגרוקי בלע"ז כרתי יכרתו אויבנו והן כרישין סילקא יסולקו עונותינו תמרי תמו עונותינו:
שבלי הלקט · סימן רפ״ג, ד׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Buber Edition, Vilna, 1886
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך שבלי הלקט, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.