שבלי הלקט · סימן רפ״ב, ג׳

הקטע במלואו, בנוסח המקורי.

תנו רבנן לעולם יראה אדם עצמו כאילו חציו זכאי וחציו חייב עשה מצוה אחת אשריו שהכריע את עצמו לכף זכות עבר עבירה [אחת] אוי לו שהכריע את עצמו לכף חובה שנאמר וחוטא אחד יאבד טובה הרבה בשביל חטא אחד שחטא זה איבד ממנו טובה הרבה. ר' [אליעזר] אומר לפי שכל העולם נידון אחר רובו [והיחיד נידון אחר רובו] לפיכך צריך אדם שיראה את עצמו כאילו כל העולם כולו תלוי עליו. עשה מצוה אחד אשריו שהכריע את עצמו ואת כל העולם כולו לכף זכות עבר עבירה אחת אוי לו שהכריע את עצמו ואת כל העולם כולו לכף חובה שנאמר וחוטא אחד יאבד טובה הרבה בשביל חטא יחידי שחטא זה איבד ממנו ומכל העולם כולו טובה הרבה רבי שמעון בן יוחי אומר אפילו צדיק גמור ומרד באחרונה איבד כל הראשונות שנאמר וצדקת הצדיק לא תצילנו ביום רשעו ואוקמא ריש לקיש בתוהא על הראשונות ואפי' רשע גמור כל ימיו ועשה תשובה באחרונה אין מזכירין לו כלום מרשעו שנאמר ורשעת הרשע לא יכשל בה ביום שובו מרשעו. אמר ר' יוחנן גדולה תשובה שמקרעת גזר דין שנאמר ושב ורפא לו איזהו דבר שצריך רפואה הוי אומר זה גזר דין מיתיבי השב בינתים מוחלין לו לא שב בינתים אפי' הביא כל אילי נביות שבעולם אין מוחלין לו פי' בינתים בין ראש השנה ליום הכיפורים. לא קשיא כאן ביחיד כאן בצבור גזר דין דצבור מיקרע קרע גזר דין דיחיד לא מיקרע ר' יצחק אמר יפה צעקה לאדם בין קודם גזר דין בין לאחר גזר דין. ואמר ר' יצחק ארבעה דברים מקרעין גזר דינו של אדם ואלו הן צדקה צעקה שנוי השם ושנוי מעשה ויש אומרים אף שינוי מקום. כתוב אחד אומר כה' אלהינו בכל קראינו אליו וכתוב אחד אומר דרשו ה' בהמצאו לא קשיא הא ביחיד הא בצבור בצבור בכל קראינו אליו ביחיד בהמצאו ויחיד אימת אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה אלו עשרת ימים שבין ראש השנה ליום הכיפורים ולפי שהן עשרה ימים הן ימי תשובה ובהם שערי תפלה פתוחים התקינו להשכים ולהתפלל בהם בתחנונים ובסליחות ולהתענות בהם ולהזכיר בהן י"ג [מדות] שאינן חוזרות ריקם. גם לפני ראש השנה משכימין למעמדות ואומרים תחנונים וסליחות עיר ועיר כמנהגה והא לך סדר מנהגינו. חל ראש השנה בשני מתחילין המעמדות מיום (ראשון) [שני] שלפניו. וכן אם חל בשבת מתחילין מיום שני שלפניו חל להיות בחמישי מתחילין מיום חמישי שלפניו ואם חל להיות בשלישי מתחילין מיום שני שלפני פניו ובכל ימי המעמדות בין לפני ראש השנה בין לאחר ראש השנה נוהגין היחידים להתענות ויש שמתענין ערב ראש השנה ויש להן סמך בירושלמי דנדרים ותענית פרק ב' ר' יונתן ציים עריבת ריש שתא ר' אבין ציים עריבת שובא פי' ערב שבת.
נחלת הכלל · Buber Edition, Vilna, 1886

על המקור הזה

הטקסט מובא מתוך שבלי הלקט, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.