וצריך אדם ביום התענית ליתן מממונו לצדקה כדי שיקיים מצוה בגופו ובממונו כדתניא ואהבת את ה' אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך ואם נאמר בכל נפשך למה נאמר בכל מאודך ואם נאמר בכל מאודך למה שנאמר בכל נפשך אלא אם יש לך אדם שממונו חביב עליו מגופו לכך נאמר בכל מאודך ואם יש לך אדם שגופו חביב עליו מממונו לכך נאמר בכל נפשך. ואמרו חכמים אגרא דתעניתא צדקתא. ויש מפרשין שיתן מה שלא אכל היום לעני לערב שאם לא עשה כן נראה כמו שלא התענה לשם שמים ועל כן נהגו להוליך שמן ולהדליק נרות בבתי כנסיות במוצאי התענית וליתן מעות לקופה של צדקה:
שבלי הלקט · סימן ר״פ, ב׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Buber Edition, Vilna, 1886
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך שבלי הלקט, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.