אמר רב הונא יחיד שקיבל עליו תענית אע"פ שאכל ושתה כל הלילה למחר מתפלל תפלת תענית. כתב רבינו שלמה זצ"ל בפרק במה מדליקין בשם הגאונים מצאתי ברייתא כך שנו רבותינו פעמים שאדם שרוי בתענית ואינו מתפלל תפלת תענית ופעמים שאינו שרוי בתענית ומתפלל תפלת תענית כיצד כאן בכניסתו כאן ביציאתו. פי' ערב תענית אע"פ שעתיד לאכול לאחר תפלה מתפלל תפלת תענית וליל מחרתו אע"פ שעודנו בתעניתו כשמתפלל ערבית אינו מתפלל תפלת תענית וסוף דברי הגאונים ז"ל כתבו אבל אין אנו רגילין לומר ערבית ואפי' שחרית שמא יארע לו אונס או חולי או בולמוס או שגגה ויטעום כלום ונמצא שקרן בתפלתו עד כאן לשונו. ושליח צבור בין כך ובין כך אומר אותו בתפלת שחרית לפי שאי אפשר שלא יתענה אחד מבני הכנסת והרי הוא שליח צבור.
שבלי הלקט · סימן רע״ז, ב׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Buber Edition, Vilna, 1886
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך שבלי הלקט, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.