שבלי הלקט · סימן רע״ו, ג׳

כתב רבינו יצחק פאסי זצ"ל הא מילתא לא איפסקא בה הלכתא בהדיא אלא מדחזינן לגמרא דקא טרח לפרושי במתנמנם שמעינן דהלכתא כי האי לישנא בתרא. ועוד דאיסורא דרבנן הוא ולקולא עבדינן הלכך בין סילק בין שלא סילק אם לא ישן אוכל ושותה עד שיעלה עמוד השחר הדין סברא דילן ואיכא מרבוותא מאן דכתב הכין קיימא לן דלגבי תענית דאכל בלילה ומפסיק אם גמר וסילק לא יאכל אבל לא סילק ודעתו עוד לוכל אע"פ שישן ועמד ואוכל והאי מימרא דיליה אתי כלישנא קמא. ולענין תענית שפוסק מבעוד יום חזינן לגאון זצ"ל דכתב הכין אע"פ שפוסק חוזר ואוכל עד שיבא השמש ואנן מסתברא לן דהני מילי היכי דלא קבליה עליה לתענית אבל היכא דקבילה עליה לתענית איתסר ליה למיכל ולמשתי דהא בהדיא אמרינן לענין זמן על הכוס ביום הכיפורים היכי ליעביד נברך עליו ושתי ליה כיון דאמר זמן קבליה עלייהו ביום כיפורים ואיתסר ליה וכו'. ולענין משתי מיא היכא דאית ליה למיכל אית ליה למשתי היכי דלית ליה למיכל לית ליה למשתי. והכי כתב גאון זצ"ל עד כאן לשונו של אלפס זצ"ל.