שבלי הלקט · סימן רס״ט, ג׳

ומנהג להתחיל בזמירות מברוך שאמר כמו שנוהגין בבית האבל ואין אומרים שירת ויושע לפי שנאמר ואם לא תשמעוה במסתרים תבכה נפשי מפני גוה ואומר אותן בשפה רפה וכן החזן עומד ואומר ישתבח וכל סדר התפלה ואינו מגביה קולו ובתפלה מזכירין רחם ה' בכוונה בבונה ירושלים ומזכירין עננו בשומע תפלה ושליח צבור אומר ענינו בין גואל לרופא וקבעה ברכה בפני עצמה וחותם בה העונה בעת צרה ומושיע ואומר קינות ואין אומר ברכת כהנים לפי שנאמר ובפרישכם כפיכם אעלים עיני מכם. ואין נופלין על פניהם שהרי נקרא מועד שנאמר קרא עלי מועד לשבור וגו' בא לקרות בתורה אין אומר גדלו ולא תתגלה מלכותך אלא מתחיל הכל הבו גודל וקורין ג' בני אדם והשלישי הוא המפטיר וקורין בפ' היום ואין מתחילין מראש הפרשה אלא מתחילין (בפ' ואתחנן) מכי תוליד בנים עד נותן לך כל הימים ומנהג שאין מניחין הספר על מגדל עץ בשעת קריאתן בתורה כשאר הימים אלא אחד מבני הכנסת עומד ומקבלו (עם) [בין] זרועותיו בזויות האחרת של בית הכנסת כביכול שהשכינה גלתה עם ישראל אבל במנהגות מגינצה מצאתי שקורין על מגדל עץ [כשאר ימים] ולא בידים. ואין לנו לשנות מנהג אבותינו. לאחר קריאת השלישי שהוא המפטיר מקדישין עד לעילא ואין אומרין השיבנו ומפטירין בנביא אסוף אסיפם בירמיה עד כי באלה חפצתי נאום ה'. ומברכין לפני ההפטרה אשר בחר בנביאים טובים ולאחריה מברכין ג' ברכות עד מגן דוד וכשיושב החזן עם ספר תורה אינו יושב במקומו [אלא משנה מקומו] לפי הטעם שפרשנו וכשמחזירין ספר תורה לארון ואין אומרים יהללו על שם לך דומיה תהלה אלהים בציון ואומר תהלה ובא לציון ואתה קדוש ואין אומרים ואני זאת בריתי ובקדיש אין אומרין תתקבל לפי הטעם שפרשנו וכן מנהג אבותינו בידנו ובמנהגות מגנצה מצאתי יש מן הרבנים שחולקין בדבר שנוהגין לומר לאחר התהלה בשחרית למנצח ואומר תתקבל צלותהון. וטעם שלהן שעיקר אבילות ט' באב אינו נוהג אלא בלילה שנאמר קומי רוני בלילה ולא יותר ולמחר מקצת היום ככולו ואין אומרים עלינו לשבח. ובתפלת שחרית אין מנהג בשתי ישיבות ולא בכל ישראל לומר סליחות ותחנונים ולא להזכיר י"ג מדות אלא מנהג לומר פזמונים של קינות וכן אין קורין בשחרית ויחל משה שלא להזכיר שלש עשרה מדות אבל במנחה יש מקומות שאומרים סליחות ותחנונים ומזכירין שלש עשרה מדות לפי שהוא שעת נחמה. וקורין ויחל משה: