ובשחרית רוחץ ראשי אצבעותיו ושופך עליהן מים שלשה פעמים מפני שרוח רעה שורה על הידים ומברך על נטילת ידים אבל אינו רוחץ פניו ועיניו שהרי הוא אסור ברחיצה כאשר נפרש לפנינו ואם היתה לו מטפחת שרויה במים מערב תשעה באב הרי הוא מעבירה על פניו ועיניו ומברך מאה ברכות על הסדר ואע"פ שהולכין יחיפין מברכין שעשית לי כל צרכי לפי דברי בעל הדברות ז"ל מפני שבידו וברשותו לנעלם מפני סכנת עקרב ויש גאונים ז"ל שאומרין שאין מברכין ברכת התורה שהרי אסורין בדברי תורה והמדרשות בטילין ולי נראה שצריך עיון שהרי הוא רשאי לקרות בתורה ובאיוב ובקינות ובדברים הרעים שבירמיה הלכך מברך ברכת התורה וקורא בפרשת תמיד בלבד. ומנהג באשפירא שהאבל נכנס עם הצבור בבית הכנסת בשחרית תשעה באב ויושב עמהם אבל בערבית ובמנחה לא נהגו כן.
שבלי הלקט · סימן רס״ט, ב׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Buber Edition, Vilna, 1886
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך שבלי הלקט, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.