ומההיא דגרסינן בכתובות הרי שהייתה פתו אפויה וטבחו טבוח ויינו מזוג ומת אביו של חתן או אמה של כלה כו' שמעית מינה דמי שמתו מוטל לפניו בשבת או בכל יום שאין בו אבלות אינו אסור בתשמיש המטה דקתני מכניסין את המת לחדר ואת החתן ואת הכלה לחופה ובועל בעילת מצוה ופורש ואע"פ שנאסר בתשמיש המטה כל שבעת ימי המשתה כדקתני כל אותן הימים הוא ישן בין האנשים והיא ישינה בין הנשים אע"ג דמסייע ליה לר' יוחנן דאמר אע"פ שאמרו אין אבלות בשבת אבל דברים שבצנעה נוהג אעפ"כ לא אסרוהו קודם קבורת המת כדקתני מכניסין את המת לחדר מכל מקום אין לנו לאסור בתשמיש המטה מי שמתו מוטל לפניו בשבת הנה דברי בעל המאור מודה לדבריי.
שבלי הלקט · סימן רס״ו, ו׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Buber Edition, Vilna, 1886
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך שבלי הלקט, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.