ומצאתי בשם הר"ר אביגדור כהן צדק זצ"ל אפי' לביבות או מקרוני מבושלים עם גבינה נקראין שני תבשילין ומסתבר כוותי' דכל שני דברים מבושלין ואפי' בצל וגבינה או בצל וביצה קרואין שני תבשילין כדאמרי' התם אפי' סילקא ואריזה ואפי' דג וביצה שעליו. תנא אבל אוכל הוא בשר מליח ושותה יין מגתו בשר מליח כמה רב חנינא בר כהנא אמר כל זמן שהוא כשלמים יין מגיתו עד כמה כל זמן שהוא תוסס וכמה תסיתו שלשה ימים א"ר יהודה אמר רב כך היה מנהגו של ר' יהודה בר אלעאי ערב תשעה באב מביאין לו פת חרבה במלח ושורה אותו במים ויושב בין תנור וכיריים ואוכלה ושותה עליה קיתון של מים ודומה כמי שמתו מוטל לפניו. יש מן החכמים שטובלין פיתן באפר בסוף סעודת ערב תשעה באב והכי איתא במס' תענית ירושלמי רב מן דהוה אכיל כל צרכיה הוה טביל פיתתיה וצבע בקיטמא ואמר זו היא עיקר סעודת ערב תשעה באב לקיים מה שנאמר ויגרס בחצץ שיני הכפישני באפר. ובסעודה המפסקת בה אין מסובין על השלחן ואין מזמנין זה עם זה אלא כל אחד ואחד מברך לעצמו ויושבין בעגמת נפש כאבלים. והגאון רבינו יצחק זצ"ל היה נוהג לאכול ערב תשעה באב ביצה אחת דרך אבילות.
שבלי הלקט · סימן רס״ה, ג׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Buber Edition, Vilna, 1886
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך שבלי הלקט, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.