שבלי הלקט · סימן רס״ב, ד׳

וכתב בעל היראים ז"ל ומהאי טעמא מרבינן שאר לילי ימים טובים כי יש שמחה לפניהם. ועוד כתב לפי שמצינו בחג שבועות שכתוב בו שמחה דכתיב בפרשת ראה ושמחת לפני ה' אלהיך וגו' ובחג הסוכות כתיב ושמחת בחגיך אבל בחג המצות לא כתיב שמחה ויש לומר שאנו למידים בגזירה שוה חמשה עשר חמשה עשר מחג הסוכות או יש לומר מדכתיב שלשה רגלים תחוג לי בשנה למדנו מצות חגיגה בחג ומדכתיב ושמחת בחגך למדנו שכל שיש חגיגה יש שמחה מצאתי באגדה למה לא נכתב שמחה בחג המצות לפי שבו טבעו המצרים בים וקשה איבודן של רשעים לפני המקום שהוא חס על בריותיו ולפיכך נכתבו שתי שמחות בחג הסוכות אחת לעצמו ואחת לחג המצות. ואפילו מוצאי יום טוב צריך אדם לשמוח ולמעט בהספד ובתענית. דכתיב אסרו חג בעבותים אמרה תורה עשו איסור לחג וכתיב בעזרא וביום עשרים וארבעה לחודש הזה נאספו בני ישראל בצום ובשקים וגו' ובירושלמי דע"ז מפרש למה לא עשו כן בעשרים ושלשה שהרי חול היה במוצאי החג הסוכות משום בריה דמועדא פי' יום שלאחר המועד קרי בריה דמועדא הוא יום אסרו חג כמו שפרשנו ועל כן נהגו שלא ליפול על פניהן (הן) ביום אסרו חג ולא לומר וידוי ואבינו הרחמן אם חל בשני או בחמישי. ואם ח"ו נפטר בו מת נהגו לומר צדוק הדין ביחד שלא כדרך הספד ורבינו ישעיה זצ"ל כתב במסכת חגיגה פרק אין דורשין ומותרין בהספד ותענית ורמינהו מעשה ומת אלכסא בלוד ובאו כל ישראל לסופדו ולא הניחן ר' טרפון מפני שיום של עצרת היה יום טוב סלקא דעתא אלא יום טבוח לא קשיא כאן ביו"ט שחל להיות באמצע שבת פי' אסור בהספד וכאן ביום טוב שחל להיות אחר השבת מיכן מוכיח שאסור להתענות במוצאי חג שבועות אפי' בזמן הזה דהא ר' טרפון בימי חורבן הוה. וכבר פירשנו שגם שאר ימים טובים שוין בזה מדברי קבלה כמו שמפורש בעזרא ואולי יש להקל ולהתיר מפני שאנו עושים יו"ט שני ימים ואין לשנות המנהג הפשוט בישראל. ובערוגת שבת תמצא מבוארין קצת מדברי יום טוב לפי שדינן קרוב זה לזה כמו ששנינו אין בין יו"ט לשבת אלא אוכל נפש בלבד: