ורבינו ישעיה זצ"ל פסק שמותר לכבות את הבקעת כדי שלא תתעשן הבית והקדרה ומותר לכבות את הדליקה משום איבוד ממון דקיימא לן כר' יהודה במכשירין שאי אפשר לעשותן מערב יום טוב. עולא איקלע לבי ר' יהודה קם שמעיה זקף שרגא פי' הגביה פי הנר שלא יהא השמן נמשך אחר הפתילה כדי שיכבה מהר והיה בליליה יום טוב איתיביה רב יהודה לעולא הנותן שמן בנר חייב משום מבעיר והמסתפק ממנו חייב משום מכבה פי' גם זה עשה גרם כיבוי שהטה הנר לאחוריו והיה סבור שברשותו היה אמר ליה לאו אדעתאי. אמר רב יהודה וקינסא שרי. רבינו שלמה זצ"ל פי' עדויי חשוכה ולא איסתבר ליה לרבינו ישעיה זצ"ל דאם כן היה מוהטין את הפתילה ורבינו יצחק פאסי זצ"ל פי' אבוקה שהיא עשויה בחתיכות עצים קטנים אם נוטל ביום טוב מאותם העצים שלא אחזה בהן האור שרי. וכן פי' רבינו ישעיה זצ"ל. בעא מיניה אביי מרבה מהו לכבות את הדליקה ביום טוב. היכא דאיכא סכנת נפשות לא קא מיבעיא לי דאפילו בשבת שרי כי קא מבעיא לי משום איבוד ממון מאי אמר ליה אסור וכבר כתבנו שרבינו ישעיה מתיר:
שבלי הלקט · סימן ר״ס, ג׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Buber Edition, Vilna, 1886
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך שבלי הלקט, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.