שבלי הלקט · סימן רנ״ד, ג׳

הקטע במלואו, בנוסח המקורי.

ואחי ר' בנימין פי' ממלאין מים בגיגית או ביורה וכלי אחד צף על פני המים [בתוך הגיגית או ביורה ונותנין הבשר באותו הכלי הצף על פני המים] ולפי כובד משקל הבשר הכלי שוקע במים. והכלי מסומן מבחוץ עד כאן לליטרא או לשני לטרות לפי [מה] שהוא שוקע במים ולפי מנהג משקל המקום. ובזה הענין מפורש במעשה בן סירא כשאמר לו נבוכדנצר ליתן לו משקל ראם זהב אמר לו באיזה פלס ומאזנים יעלה הראם והיאך ישקלו כנגדו הזהב והשיב לו בן סירא להכניס הראם בתוך הספינה גדולה וכפי מה ששוקעת במים עם הראם כך ישקעוה במים עם הזהב. אמר רב חייא בר אמי אמר רב אסור לעשות בית יד בבשר פירוש לעשות [בו] נקב בבשר כדי לאחוז בו משום דהוי עובדין דחול אמר רבינא ובידא שרי. אמר רב הונא מותר לעשות סימן בבשר כי הא (דרבא) [דרבה] בר רב הונא מחתך לה אתלת קרנתא:
נחלת הכלל · Buber Edition, Vilna, 1886

על המקור הזה

הטקסט מובא מתוך שבלי הלקט, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.